זכינו לארח את צביקה מור, שבנו איתן, נחטף לעזה. את פניו קיבלו התלמידים עם דגלי ישראל ובשירת "עם ישראל חי" ו"עם הנצח", בליווי משערי הישיבה ועד לבית המדרש.
את שיחתו צביקה העביר כשלידו עומדת תמונת בנו ובה הפסוק: "אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם". ואכן צביקה הביא עוז ותעצומות בדבריו לתלמידים. הוא דיבר על הכבוד הלאומי שצריך לחזור לישראל ועל הרוח הגדולה שמתעוררת בעם. על השאלה כיצד יש לפעול על מנת לשחרר את בנו ואת שאר החטופים הוא ענה כך: "כשהגוף בסכנה, הזרת הקטנה לא יכולה לתפוס את תשומת הלב כרגע גם אם היא כואבת. אנחנו הזרת הקטנה. קודם צריך להציל את הגוף, אנו במלחמה ובסכנה, כשנציל את הגוף וננצח, נוכל גם להשיב את החטופים".
צביקה שיתף אותנו במידת כיבוד ההורים המיוחדת של איתן. העצמאות שלו וחוסר המוכנות לקחת כסף מהוריו כשהוא מתפרנס בעצמו, ומעל לכל זה ההגעה בימי שישי הביתה ואירגון הבית והבישולים לקראת שבת!
כולנו, תלמידים ומורים, עמדנו נפעמים מהחוסן והעוצמה, שלמרות הכאב הגדול שלו בתור אבא לבן חטוף, הוא רואה חשיבות לבוא ולדבר, להפיח רוח ולעודד.
מתפללים ומייחלים לשובם של איתן מור ושאר כל החטופים ושולחים למשפחות חיבוק גדול.