פרשת שבוע מאת הרב ניסים

דבר תורה לפרשת השבוע מאת הרב ניסים כהן מנהל התיכון לעילוי נשמת הוריו ר' חיים משה בן קוקה יהודית
ומרת סוזי בת עליזה ע"ה.

*דבר התורה לפרשת השבוע נשלח ומופיע כל שבוע בקבוצת הווטצאפ של הישיבה "יתו"ש עדכונים ישיבתיים" לרווחת התלמידים.

דבר תורה מהרב נסים לפרשת האזינו,
שלום לכולם,
יש כאלה עם דעה וכיוון ברורים. הם בטוחים תמיד בצדקת דרכם, גם כשמנסים לשכנע ולהראות להם כיווני דרך ומחשבה אחרים.
בשפה פשוטה- עקשנים….
לעומתם, יש כאלה שיודעים ל"הסתדר" בכל מיני מצבים…גם כאלה מורכבים ביותר, הם תמיד יוצאים כשידם על העליונה, לא בהכרח בדרכים ישרות.
להיות עקשן כמו הדרך הראשונה, זה שונה לגמרי מהדרך המפותלת של דרך השניה….
לכן, משה בשירת האזינו טוען כלפי עם ישראל שהוא דור עיקש ופתלתל….
גם להיות עקשן וגם לעשות קומבינות….זה כבר כנראה קצת יותר מדי….
אולי כדאי לנסות להפריד:
את העקשנות לקיום מצוות ואת הפיתולים להימנע מהעבירות….
זו דרך שיכולה להיות טובה במעבר בין כיפור לחג סוכות…
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

דבר תורה מהרב ניסים לראש השנה,
שלום לכולם,
אחד האיחולים שאנו מאחלים לעצמנו באש השנה הוא:
"שנהיה לראש ולא לזנב".
אם כל אחד יהיה ראש, אז מי יהיה הזנב…? הרי צריכים גוף שלם על כל חלקיו….!?
יתכן שזו סיבה נוספת לכך, שאנו חוגגים שני ימים את ראש השנה, שהרי ראש לכאורה יש רק אחד ואיך יש לנו שני "ראשי שנה"…?
צריך לפתח בנו את הענווה שגם אם אנו לא ממש הראש והראשון אלא השני, הצמוד לראשון, ומסייעים לאחר בהובלה, זו זכות גדולה וכבוד גדול.
זה גם יעזור לנו לקבל על עצמנו את מלכות ה' בעולם, שהוא הראשון ואנו השניים ואף השלישיים אבל מרגישים חיבור גדול אליו בפיתוח ושכלול העולם הנפלא שברא לנו.
שנה טובה ובריאה
ובשורות טובות לכולנו🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

דבר תורה מהרב ניסים לפרשת ויקרא,
שלום לכולם,
לא מעט רעיונות גדולים ויוזמות אינם מצליחים להתממש.
היינו בטוחים שהנה, עולים על מסלול הצלחה ופריצת דרך ו…זה לא ממש עבד כפי שתכננו…
זה בהחלט לא נעים, אפילו מתסכל.. כי הרי הרעיון נפלא ונכון, אז איך קרה שלא הצליח לנו…?!
כאשר מקריבים קרבן מנחה, ישנם שני שלבים מרכזיים:
א- לוקחים סולת ויוצקים עליה שמן כדי ליצור עיסה.
ב- מהעיסה יוצרים פתיתים, חתיכות קטנות ביותר ושוב יוצקים עליהם שמן.
אז הנה המתכון להצלחה ולפריצת דרך…
שלב ראשון, מעלים רעיון ועושים ממנו "עיסה" , כלומר רעיון שלם מתחילה ועד סוף.
השלב השני, הלא פחות חשוב הוא, לפרק את הרעיון לפריטים קטנים, לשלבים וחלקים קטנים, כדי לדעת מי צריך לעשות, מה העלות של זה, איך כדאי ליישם ועוד.
לאחר פירוק הרעיון לפרטי פרטים נדרש שוב ליצוק שמן כמו שעשינו בהתחלה, כדי לוודא שלא פספסנו, ושהפריטים הקטנים אכן מחוברים ומובילים לרעיון המרכזי שלנו…
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

 

פרשת בלק-שלום לכולם,
זה נחמד לחוות הצלחה, כל הסובבים מפרגנים ומשבחים על הפעולה/הארוע.
הנטיה ה"טבעית" היא, לזקוף את ההצלחה לעצמך, כי הרי אתה זה שהובלת את כל העניין…לעתים אנו שוכחים את כל האנשים הטובים, שבצניעות ,אהבה ורצון טוב נתנו יד וסייעו להצלחה……
כך היה אצל בלעם….
בפעם הראשונה שרצה לקלל/לברך את ישראל נאמר:
"ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח". לעומת זאת, כאשר התגלה אליו הקב"ה, נאמר:
" ואעל פר ואיל במזבח", שכח לחלוטין את בלק שסייע לו.
ועוד דוגמא:
לאביו של בלעם קראו: בעור. בסוף הפרשה, מגדיר בלעם את עצמו:
"בלעם בנו בעור".
בלעם שכח את כל הנתינה של אביו בגידולו והגעתו למציאות של נביא וקוסם, ובסוף ימיו, כאשר אביו נזקק לו והיה צורך לטפל בו, כבר התבלבל בלעם מי האבא ומי הבן, מי הנותן ומי המקבל…..
נשתדל לא לשכוח את כל אלה שמסייעים לנו, בנגלה ובנסתר ולהיות תמיד בין אלה שיודעים לתת מחמאות ופרגונים….
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת חוקת-שלום לכולם,
הביטוי השגור: "על הפנים" מבטא בדרך כלל מציאות לא טובה, כי "על הפנים" זה הפוך ושונה ממה שאנו מצפים….
לא מעט פעמים, אנו רואים את משה ואהרון נופלים על פניהם, במציאות מורכבת אליה נקלעו..
אבל אולי ניתן לומר הסבר אחר….
כאשר ילד נופל במהלך ריצה או רכיבה על אופניים, הוא לא בוכה מיד, רק אחרי שהוא רואה את תגובת הוריו או אנשים מסביבו הוא פורץ בבכי….
הכאב מהנפילה לא כל כך גדול באמת….רק בגלל תגובת האחרים זה מתחיל לכאוב…
משה ואהרון מלמדים אותנו שהנפילה על הפנים יכולה לתת לנו מבט אמיתי, בתוך עצמנו, ללא זו של הסובבים אותנו.
כאשר התגובה באה בעקבות האוירה הסובבת אותנו, היא מעוותת.
משה ואהרון נופלים על פניהם כדי להסביר לבני ישראל בפרשתנו וכן לקורח בפרשה הקודמת, שההסתכלות שלהם אינה נכונה, היא נובעת מדעת הקהל, מ "מה אומרים האחרים".
יתכן וזו הסיבה לנפילת אפיים במהלך התפילה, כי האדם צריך להתבונן בעצמו בצורה נקיה כשהוא פורט את חטאיו ולבחון את מקור הטעות ולא להגיב רק כדי למצא חן בעיני הסובבים אותו.
שבת שלום 🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת קרח-שלום לכולם,
יש כאלה שבאופן טבעי משקיעים ונותנים לאחר: מזמנם, כישוריהם, מהונם ועוד.
לאחרים- זה קצת יותר קשה, הם התרגלו כבר להיות בצד המקבל, כי… הרי מגיע לי.
תפיסת עולמם של האחרים היא: "קח ככל יכלתך", כמה שאפשר לנצל עדיף….
כאשר המחשבה לקחת ולקבל הופכת לחלק מחייו של האדם, הוא תמיד ירגיש מקופח, כי לדעתו לא קיבל מספיק…..(בציון המגן, מבן/בת הזוג, ממשפחתו, ממעסיקו ועוד….)
זו היתה דרך חייו של קרח:
"ויקח קרח", לא מצויין מה בדיוק לקח…
אפשר לומר שזה היה הנוהל בחיי קורח: "ויקח", קח כל מה שתוכל… מכאן ועד למחלוקת נוקבת מול משה- המרחק קצר.
לכן, כדי לעצור את המגפה השתמשו אהרון ומשה בקטורת, כל כולה הפצת ריח טוב לסביבה.
כאשר המחשבה היא: מה אני יכול לתרום ולסייע ולא "מה אני יכול לקחת", זה משנה את כל התפיסה ודרך חייו של האדם והסובבים אותו…שווה לנסות!
שבת מברכים שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת שלח לך-שלום לכולם,
בדרך כלל, אנשים מקפידים על ניקיון ביתם. משתדלים במידת האפשר, כדי שיהיה נעים לשהות בו.
לעומת זאת, בבתים משותפים, נמצא תמיד את האחד והמיוחד שדואג ואכפתי לניקיון חדר המדרגות, הגינה והחצר המשותפת, אבל את רוב הדיירים, זה מעניין הרבה פחות…
אחת השאלות שנשאלו המרגלים היא: "היש בה עץ אם אין".
למה מציאות של עצים רלונטית לבדיקת הארץ?
כי כאשר נוטעים עצים, זה אומר שישנה חשיבה גם על הסביבה, על האחרים לא רק על הבית פנימה.
אם יש טיפוח ודאגה גם מחוץ לבית זה מראה על אופי האנשים ,חוסן נפשי וגיבוש מיוחד.
זו גם כנראה הסיבה שהפרשה מסתיימת במצוות הפרשת חלה ועוד מצוות נתינה כדי לתקן את המבט הצר של המרגלים, שחשבו רק על עצמם ולא השכילו להסתכל גם על רווחתם ותועלתם של האחרים.
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת בהעלותיך-שלום לכולם,
כאשר תינוק בוכה ורוצה לאכול, מאכילים אותו, בהמשך- כאשר הוא מתחיל ללכת צעדים ראשונים, תומכים ומחזיקים בו, וכן הלאה ברכיבה על אופניים ועוד…
לפעמים אנחנו מעט לוחצים ומצפים להישג למעלה מכוחותיו.
האם יש שלב בו אנו נדרשים לקחת צעד אחורה ולתת לו לגלות אחריות ועצמאות כדי שידע להסתדר לבד…?
"בהעלותך את הנרות…אל מול פני המנורה ".
כאשר רוצים ל"הדליק" ולקדם מישהו, צריך שזה יהיה אל מול פני המנורה, על פי היכולת והכישורים שלו.
לפעמים נוצר בנו רצון עז ל"משוך" הרבה כלפי מעלה כדי שהוא יתקדם…..אפילו למעלה מיכולותיו…
צריך אומנם לגרום ל"העלות" את הנרות, לשאוף קדימה ולמעלה, אבל חשוב מאוד שזה יהיה עדיין: אל מול פני המנורה….
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

שבועות-פרשת נשא-שלום לכולם,
חלק מהאנשים מעדיף לעשות דברים טכניים: סידור, מיון, ניקיון, תיוק ועוד. לחלק אחר -העניינים הטכניים נחשב לסיוט.
תן להם ל"חלום", לרוץ קדימה, עם כל מיני יוזמות ורעיונות- הם ממש פורחים….
כשרצו לספור כמה אנשים הקריבו את קרבן הפסח, חישבו את מספר הכליות של הכבשים שהובאו לקרבן….
לעומת זאת, כאשר רוצים לספור אנשים, מצווה אותנו התורה:
"נשא את ראש בני גרשון".
היציאה ממצרים היתה שלב טכני של שחרור מעול השעבוד, לכן סופרים…..כליות….
כאשר מגיעים לפרשת נשא, הבאה תמיד מיד לאחר חג השבועות, כבר צריך לספור את הראש, המחשבה והכיוון, כדי לראות אם הצלחנו לבצע את המעבר והתהליך מעשיית דברים טכניים (=יציאת מצרים) לכיוון שאיפות וחלומות נכונים כפי שהצטיידנו במעמד המרשים של הר סיני….
זו אולי הסיבה לכך, שחג שבועות נקרא: מתן תורה- כדי שנשתדל לעסוק תמיד בנתינה וחשיבה קדימה לטובת הזולת.
לעתים צריך לסייע בדברים הטכניים הפשוטים אבל לא לשכוח את המעוף והחשיבה כמה שלבים קדימה לטובת החברה כולה כך נוכל לשלב כראוי את שני היסודות החשובים, חלומות ומעשים….
שבת שלום וחג שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת במדבר-שלום לכולם,
טבעי שאדם ירצה לעבוד כדי להתפרנס, לתרום לאחרים, מימוש עצמי ועוד.
לעתים העבודה והמשימות המוטלות עלינו הופכת לנטל , אך ממשיכים כי…..אין ממש הרבה ברירה…
כמה היה קשה למאות אלפי האנשים שהוצאו לחל"ת על כרחם. היה רצון עז להשתלב מחדש בעבודה. כשחזרו לעבודה- חלק כבר די מתגעגעים לחופשה שנכפתה….
למשפחת קהת מבני לוי היתה משימה מאוד מכובדת: לקחת את ארון העדות ואת המזבח במהלך המסע במדבר.
זו נראת משימה עדיפה לאין ערוך מזו של בני מררי ובני גרשון שנדרשו להרים את קרשי המשכן והעמודים.
בכל זאת מצווה התורה אותם:
"איש איש על עבודתו ואל משאו".
יש כאלה שההתייחסות שלהם היא על עבודתם, הם שולטים בזמני העשייה ושומרים על איזון נכון וסביר, שיאפשר ליהנות מהיצירה שבעמלנו, אולם יש כאלה שמתייחסים למשימות המוטלות עליהם כ- אל משאם, סוג של עונש ומשקל רב מדי…
כדאי להתייחס למשימות המוטלות עלינו לא כמשא וטורח אלא לשלוט בעצמנו כדי שנוכל לבצע אותם על עבודתם ולא אל משאם…..
שבת שלום וחודש טוב🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת בהר-בחוקותי-שלום לכולם,
לא מעט הנחיות והוראות אנו מקבלים במסגרות שונות: במשפחה, עבודה, מדינה ועוד.
חלק מההנחיות אנו מבינים ויש חלק שלא כל כך….
בפרשת בהר יש הדרכה כיצד לנהוג:
"ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו"
יש הנחיות שהן בגדר חוק, לא ניתן כלל להקל ראש, הן ניתנו כהוראות בטיחות, מתוך אחריות וניסיון. סוג זה, של חוקים צריך פשוט לעשות, מבינים או לא….
מאידך, יש הנחיות עם הגיון מסוים, משפטים, ופה -אנו יכולים ואף נדרשים להפעיל שיקול דעת, מתי ובאיזה אופן אפשר או לא לבצע אותם, לכן הציווי לגביהם הוא: "ואת משפטי תשמרו", צריך לשמור אבל יש לנו מרחב לשיקול דעת.
חוקים אם כן צריכים לעשות, לטובת כולנו.
משפטים- לשמור, לבחון ולהפעיל לגמרי שיקול דעת נכון ונבון….
בהצלחה לכולנו,
חזק חזק ונתחזק!!
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

ל"ג בעומר-שלום לכולם,
אחד התירוצים השגורים כשאחד פוגע באחר הוא:
" סליחה, זה היה בלי כוונה…"
ללא הכוונה זה אכן מפחית מערך הפגיעה אבל….החולצה התלכלכה…הכאב קיים…ועוד….
האמת היא שרבי שמעון בר יוחאי לימד אותנו את החשיבות של הכוונה.
כאשר עושים מעשה ללא כוונה, כגון גרירת שולחן על אדמה שיוצרת חריץ באדמה, אומר רבי שמעון שהאדם פטור בהלכות שבת למשל….
אבל אפשר על פי שיטה זו גם בדברים החיוביים…כמה חשוב כשעושים מעשה טוב לבצע אותו מתוך כוונה אמיתית ושמחה, לא רק התוצאה הסופית חשובה אלא ובעיקר הכוונה מאחרי הפעולה….
זה אחד המסרים שניתן ללמוד מרבי שמעון בר יוחאי …
שנזכה….
לג שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת אמור-שלום לכולם,
יש דברים שאמרנו והנחנו בעבר והם כבר לא רלונטיים לעתיד, זה גורם לנו לחזור בנו ולומר דברים אחרים, לעתים הפוכים מבעבר… מאידך- לרצף ולעקביות בדברים ובהנחיות יש מעלה ויתרון….
ההנחיה הגורפת לכהנים בתחילת הפרשה היא: "אמור…..ואמרת"
אמור- מתייחס לאמירה הנאמרת בהווה ובעתיד….
אמרת- מתייחס לאמירה שנאמרה בעבר….
ו-אמרת- הופך את מה שנאמר בעבר לעתיד.
נדרש אם כן שילוב ואיזון של הדברים:
חשוב בהחלט לשמור על עקביות ושיטתיות באמירות שלנו אך לא להיות לגמרי מקובעים ולהבין את הצורך וההכרח מדי פעם לבחון שינוי קטן או גדול, זה יכול להיות ממש מבורך….
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת אחרי מות-קדושים-שלום לכולם,
קל לבשר בשורות טובות, אין צורך להתאמץ בניסוח, המילים יוצאות מהפה בשטף, גם אם קצת מתבלבלים….זה מובן…
לעומת זאת- כשרוצים להוציא הנחיות שיש בהן הגבלה וסייג, זה יותר מורכב.
אדם אחד אומר את ההנחיה ו…היא כלל לא מתקבלת בעיני השומעים.
לעומתו- אדם אחר, מצליח להעביר את מסר ההגבלה באופן "חלק" ובמעט התנגדויות…
מה הסוד…?
הקב"ה דיבר מספר פעמים ישירות אל אהרון לצוותו במצוות מסוימות.
בתחילת הפרשה שלנו, הקב"ה מבקש ממשה רבנו שיעדכן את אהרון בהגבלת הכניסה באופן חופשי לקודש הקדשים….
כי הקב"ה פגע והרג את שני בני אהרון ודיבור של הגבלה לא מתאים כעת באופן ישיר….צריך את התיווך של משה שיידע להנגיש את המסר לאהרון אחיו.
נשתדל להיות רגישים בהעברת מסרים ולחשוב היטב על העיתוי, האופן, מי יעביר ובעדינות המתבקשת.
שבת שלום 🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת תזריע-מצורע-שלום לכולם,
קשה מאוד להודות באשמה. קל יותר לחפש גורמים ו/או אנשים אשמים….רק לא אנחנו….
בסיום תהליך הטהרה של המצורע עליו להביא בין היתר 3 סוגי קרבנות: אשם, חטאת ועולה. קרבן האשם חייב להיות כבש גם אם מצבו הכלכלי קשה. לעומת זאת בקרבנות חטאת ועולה רואים הבדל בין עשיר לעני.
ללמדנו-
לגבי לקיחת אחריות ואשמה, על המצורע לקחת את מלא האחריות.
לעומת זאת- בקרבנות חטאת ועולה, יש הבדל בין סוגי האנשים, כי מדרגת החטא (= מלשון החטאה ופספוס) בהחלט תלויה במצבו של כל אחד.
גם קרבן עולה, שאמור להרים את המצורע להתקדמות- תלוי בדרגתו של כל אחד, עד כמה הוא יכול לעלות ולהתקדם.
ההודאה באשמה(=אשם) תוביל להרגשת הפספוס(=חטאת) והיא תרומם אותנו כלפי מעלה(=עולה)…
שבת שלום וחודש טוב🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת שמיני-שלום לכולם,
יש כאלה שמקבלים החלטות באופן מהיר וקל. הם בטוחים בהחלטתם ונחושים ללכת בהתאם לכך.
לעומתם- יש את המתלבטים והבוחנים כל החלטה ומתעכבים זמן ממושך עד לקבלת ההחלטה.
בתחילת הפרשה מציינת התורה:
"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו וכו".
למה זה חשוב לציין שהארוע התרחש ביום השמיני?
אפשר אולי לומר כך:
היום השמיני מסמל לא רק כרונולוגית את הזמן, אלא, שהארוע התרחש אחרי שבעה ימים שלמים, אינו דומה יום ראשון ליום שני וכן כל ששת ימי המעשה אינם דומים ליום השבת ורק לאחר בחינת כל הימים- מגיע היום השמיני, שהוא היום הראוי לקבלת ההחלטה הנכונה והנבונה…
שבת מברכים שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

שביעי של פסח-שלום לכולם,
במהלך מכות מצרים נאלצו החרטומים להודות: "אצבע א-לקים היא". בקריעת ים סוף, ראו בני ישראל את היד הגדולה מכאן למדו חכמי ההגדה, שבקריעת ים סוף היו פי 5 נסים ביחס למכות מצרים כמו היחס בין אצבע אחת לבין יד שלמה..
אפשר אולי לומר כך:
הפער בין אצבע ליד שלמה באה לידי ביטוי לא רק בכמות אלא גם באיכות.
חרטומי מצרים ראו רק אצבע א-לקים, כלומר זוית אחת בלבד של אמונה בהקב"ה.
לעומתם- בני ישראל ראו יד שלמה.
ביד יש כמה סוגי אצבעות, בגדלים שונים ולשימושים שונים אבל כל חמש האצבעות, השונות, מחוברות לכף היד.
הראיה הנכונה היא לראות היטב איך כל הנהגותיו של הקב"ה השונות כל כך זו מזו, מתחברות לכף יד אחת ומכאן ועד למציאות של : "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", הדרך קצרה לאמונה שלמה ומוחלטת.
חג שמח 🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

שבת פסח-שלום לכולם,
היציאה ממצרים נעשתה ישירות על ידי הקב"ה ולא באמצעות מלאך או שליח כמוזכר בהגדה.
למה זה חשוב להדגיש שהקב"ה בעצמו הוציאנו ממצרים?
ההסברים המקובלים הם:
1. להראות את הקשר המיוחד שיש בין הקב"ה לעם ישראל.
2. היציאה ממצרים לא היתה מטרה בפני עצמה (שהיתה יכולה להתבצע גם ע"י שליח) אלא חלק מתהליך רוחני גדול של קבלת התורה, כניסה לארץ ולהיות אור לגוים.
אולי אפשר לומר גם כך:
את הדברים החשובים ביותר בעיניך- אתה עושה בעצמך…לא נותן לאחרים לבצע…..
במציאות שלנו היום…חינוך הבנים ומתן הדוגמא האישית הוא הדבר החשוב ביותר שעלינו לבצע ולכן נעשה זאת בבית, ללא יציאה למרות כל הקושי הטמון בכך…
שבת חול המועד שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פסח-שלום לכולם,
#1בתחילת ההגדה אנו אומרים:
" כל דיצריך- ייתי ויפסח" ובתרגום חופשי:
כל נזקק- מוזמן להצטרף אלינו לסעודת החג.
מה ההסבר למשפט בימי הקורונה בהם נבצר מאתנו להזמין?!!
אפשר אולי לומר כך:
כל מי שמרגיש איזה צורך במשהו שהוא רגיל אליו…יפסח וידלג עליו…אם נדע להתאפק מסיפוק צרכים מיידי נוכל בהחלט להרגיש בני חורין.

#2הילדים במרכז, במיוחד בליל הסדר, עיני כולם נשואות אליהם כדי לקיים את מצוות ההגדה.
אולי עלולים לחשוב שהילד במרכז פירושו של דבר להשמיע רק דברים הנעימים לאוזניו וחלילה מלהשמיע דברים אחרים….
בנוסח ההגדה נאמר:
"כנגד ארבעה בנים דברה תורה".
ההסבר הרווח הוא שיש כמה סוגים של ילדים וצריך לספר לכל אחד ברמה ובשפה המתאימה לו.
אבל אולי אפשר לפרש שהביטוי: "כנגד" בא לומר שלא צריכים להסס מלהציג גם עמדה שהיא נגדית והפוכה מזו של הילד….
יתכן שהילד עצמו, במיוחד המתבגר, אפילו מצפה לכך…
חג בריא כשר ושמח 🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת צו שבת הגדול-שלום לכולם,
לפעמים קמים בבוקר עם תכניות גדולות… קורה לא מעט ש….מפספסים ולא מספיקים אפילו מעט ממה שתוכנן…..
בערב, אנו "מבטיחים" לעצמנו שמחר, בע"ה, נבצע "בכל מקרה" את כל מה שרצינו….
גם זה לא ממש מצליח לנו…
קרבן הכהנים ביום שנכנסים ומתחנכים לעבודה בבית המקדש התפצל לשני חלקים: חצי ממנו הקריבו בבוקר והחצי האחר לפנות ערב.
למה לא להתחיל בגדול ולהקריב את כל הקרבן בבת אחת…..?
כי כדאי לבדוק את עצמנו בשלבים: חלק בשעות הבוקר בתחילתו של יום, וחלק בסופו של יום….מה ריאלי ומה אפשרי….
לנסות לבצע הכל בפעם אחת עלול לתסכל ולשבור אותנו.
אם נדע לפצל נכון משאבים, כוחות וזמן, בין תחילת היום לסופו- יש סיכוי גדול יותר לעמוד במשימות שהצבנו לעצמנו כמו שעשו הכהנים..
שבת הגדול שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת ויקרא-שלום לכולם,
אחד הדברים הקשים לנו, הוא: להודות בטעות שעשינו.
אנחנו מחפשים הסברים ומתפתלים בכל מיני פלפולים למה אין כל כך פסול במה שעשינו…..ועוד…
כאשר מקריבים קרבן חטאת, על חטא שעשינו, לוקחים את דם הקרבן ושופכים על כל ארבע פינות המזבח,
ולמה…?
כי כדי שנוכל לשים את החטא והטעות מאחורינו, נדרש מאתנו לחפש בכל הפינות והכיוונים מה באמת לא היה בסדר, ובכך נצמצם את האפשרות לטעות נוספת בעתיד…..
זו הסיבה שמקריבים קודם את החטאת (=שבאה על החטא) ואח"כ את העולה (=שבאה על המחשבה), כי קודם צריך להכיר ולהודות בטעות ולאחר מכן נוכל לטהר גם המחשבה שלנו…..
שבת שלום 🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת ויקהל פקודי-שלום לכולם,
יש כאלה, שמתנהלים בעיקר על פי השכל הישר, כל דבר הם צריכים להבין עד סוף כדי להשתכנע לפעול.
לעומתם, יש כאלה שפועלים על פי הרגש והאינטואיציה שלהם. כשנראה להם לקבל החלטה כזו או אחרת, הם עושים גם כשזה לא ממש הגיוני….
מה הנכון….?
את המשכן המורכב, בנו אנשים שהוגדרו: "חכמי לב", כלומר אנשים שידעו את האיזון הנכון בין החכמה לרגש שבלב, כי ללכת רק לפי מרכיב אחד זה לא בהכרח נכון…
לכן, כמה שזה נשמע מוזר, דווקא בפרשיות ויקהל פקודי אנחנו מצווים להישאר בבתים….
חזק חזק ונתחזק.
שבת שלום וחודש טוב🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת כי תשא/פרה-שלום לכולם,
יש חשיבות למסגרת: משפחתית, חברתית, מגורים, התפתחות אישית ועוד.
השאלה היא, מה והאם עושים משהו בתוך המסגרת שבנינו… התוכן שניצוק לתוך המסגרת חשוב לא פחות מהמסגרת עצמה.
התורה מצווה בין היתר, לבנות כיור במשכן כדי לרחוץ ידים ורגלים לפני העבודה.
התורה מדגישה:
" ונתת שמה מים…" הרי ברור שאם יש כיור לרחיצת ידים ורגלים, שצריך לשים בו מים.. הציווי נראה מיותר….!!
כך גם במצוות שבת, התורה אומרת לנו :" ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת…אם יש רק את מסגרת השבת ולא משכילים ליצוק את התוכן, יש בזה סוג של פספוס…..
שנדע בע"ה ליצוק את התוכן הנכון והראוי למסגרת החדשה שנקלענו אליה….
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

שושן פורים-שלום לכולם,
כשמרדכי ביקש מאסתר להגיע לאחשורוש ולבקש על עם ישראל, הוא רק אמר באופן כללי בלי להיכנס לפרטים.
לעומתו- כשאסתר ציותה על עם ישראל לצום, היא טרחה ל"הסביר": אל תאכלו ואל תשתו.
למה?
לצוות לעשות משהו, מספיק לומר את הכיוון, כך כל אחד יוכל לממש זאת בדרכו המיוחדת.
אבל לצוות מה לא לעשות, צריכים לרדת לפרטי פרטים כדי שלא נפספס….
פורים שושן שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פורים-פורים שמח,
יש כאלה שבאופן טבעי רק רוצים לעשות טוב ויש כאלה שהתהליך קצת מורכב עבורם….
מרדכי היהודי שמע על המזימה של בגתן ותרש להרוג את אחשוורוש. מרדכי היה ממש צריך לשמוח שהמזימה תצא לפועל…הוא רק ירוויח מזה בחזרה את אסתר.
אבל….
כשרוצים באמת לעשות טוב בלי אינטרסים ופלפולים, לא מהססים להציל אפילו מלך כמו אחשוורוש, גם כשבמבט רגיל עלולים להפסיד מכך…
נזכה לחשוב ולעשות רק טוב לכל הסובבים וגם ל..אחרים.
פורים שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת תצווה/זכור-שלום לכולם,
בארועים גדולים, יש את האנשים המופיעים בקדמת הבמה ותרומתם בולטת. מצד שני, יש את האחרים, שעובדים לא פחות קשה מהראשונים והם נמצאים… רק מאחרי הקלעים…
לראשונים נראה, כי הם עוסקים בדבר החשוב ואת הדברים ה"פשוטים"- נשאיר כבר לאחרים….
חכמי הלב, שנדרשו לעשות את בגדי הכהונה ושאר הכלים למשכן הבינו אחרת:
"והם יקחו את הזהב….ואת תולעת השני ואת השש"
צריכים לשים לב גם לחלק של הזהב, הנוצץ והבולט, אבל גם לקחת את הדברים ה"פשוטים" שהם בגדר "תולעת שני", החשובים לא פחות, גם אם אין בהם כל כך יוקרה ופרסום….
שבת זכור שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת תרומה-שלום לכולם,
כאשר מעוניינים לבצע משימה גדולה, יש רצון "טבעי" לשתף פעולה עם אנשים הדומים לנו בדעתנו ובתכונותנו.
כך, אנו סבורים יהיה קל לבצע את המשימה…אנשים החושבים אחרת רק "מפריעים" ויגרמו שהמשימה תתבצע פחות טוב….
נלמד מכיסוי המשכן.
את הכיסוי עשו ממספר יריעות באותו גודל, שחיברו יחד בתפירה במחט. אבל לאחר חיבור קבוצה של 5 יריעות, חיברו עוד קבוצה של 5 יריעות בנפרד.
בקצה של כל קבוצת יריעות היו לולאות, מול הקבוצה השניה.
את חיבור שתי קבוצות היריעות עשו עם ווים מזהב.
לכאורה זה סתם מסובך….למה לא לחבר את כולם יחד במחט…?
כנראה שזה בא ללמד אותנו, שחיבור לא מחייב שכולנו נחשוב ונהיה אותו דבר…כל אחד יכול ל"תרום" מדעתו ומתכונתו כדי לגרום למשכן להיות אחד, ללא צורך בטשטוש העמדה העצמית של כל אחד….דווקא השונות יכולים ליצור הרמוניה ומשכן מאוחד ומיוחד.
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת משפטים-שלום לכולם,
קורה שאנו מפספסים דברים…זה יכול להיות איחור למקום מפגש, דברים שנאמרו או שלא נאמרו, לא הבינו אותנו נכון.
מישהו נפגע מכך ואז מתחילים בהסברים ותירוצים כאלה ואחרים.
גם התירוץ הטוב ביותר ישאיר טעם מר למה שהתרחש…
לעומת זאת, אם נדע להסביר מראש את הפעולות שלנו, את כוונתנו ולעדכן במה שעתיד להתרחש או להאמר, הפגיעה וטעם המרירות יפחתו בהרבה….
זו העצה הגדולה של התורה:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
את דברי ההסבר למה שהולך להתרחש, תשתדל להסביר קודם ובכך נקטין בהרבה את אי הנעימות מזולתנו….
שבת מברכים שלום וחודש טוב ומבורך🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת יתרו-שלום לכולם,
אנו מוצאים את עצמנו מדי פעם מנסים להסביר משהו או להעביר מסר כזה או אחר ו….הצד השני לא ממש "קולט".
לפעמים זה יכול לתסכל, כי הרי הסברנו בצורה הטובה והברורה ביותר ואיך יתכן שלא הבינו אותנו.
השגיאה הנפוצה שחוזרים שוב על אותו הסבר באותה הדרך…..
התוצאות והאכזבות רק גדלות…
משה רבינו מלמד אותנו את השיטה:
"וירד משה אל העם ויאמר אליהם".
כאשר משה רצה ללמד את התורה לבני ישראל, עשה מאמץ ל"רדת אל העם" , כלומר לדבר ב"שפת העם" כדי שיוכלו להבין ולהפנים את המסר.
אם נישאר "על ההר", בשפה שלנו ונרגיש התנשאות כלפי בן שיחנו, המסר לא יעבור…
כדאי לעשות מאמץ לדבר בגובה העיניים מצד אחד ולחפש את המילים שישכנעו את האחר בשפה שלו.
שווה לנסות…
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת בשלח-שלום לכולם,
קל לזהות קו עקום, פשוט מניחים לידו סרגל או פלס. לעומת זאת, בפעולות או דיבורים, הזיהוי מורכב יותר. אנו "מסבירים" לעצמנו או לזולתנו כי הדברים שנעשו או שנאמרו מוצדקים, מכל מיני סיבות ו/או תירוצים… בתוך תוכנו אנו יודעים ומרגישים שזה לא היה כל כך נכון לעשות או לומר כך….
כדי לדעת מהו הקו הישר בעניני הנהגות ודיבורים מלמדת אותנו התורה את הכיוון: "והישר בעיניו תעשה",
הפלס והיושרה הנכונים נקבעו על ידי הקב"ה לנצח ואינם תלויים בתקופה כזו או אחרת, ברצון למצא חן בעיני אחרים אלא דווקא בהנהגה האמיתית והישרה של עיני ה' גם אם זה מאוד מאוד קשה לנו….
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת בא-שלום לכולם,
בשלבים מסויימים של חיינו אנו זקוקים להתייעצויות ולהערכת מצב. בדרך כלל, הנטיה היא, להתייעץ עם מומחים באותו תחום בו אנו מתלבטים: רפואי, מקצועי, חינוכי, משפחתי ועוד…
יש כאלה שסומכים על עצמם בקבלת ההחלטות…
גם פרעה נהג כך, בכל ענייני המשא ומתן סביב שחרור בני ישראל ממצרים.
הדבר האחרון עליו חשב פרעה הוא: התייעצות עם….עבדיו. אם כבר- אז עם השרים או החרטומים, אבל עם עבדים….?!
התברר, שדווקא לעבדי פרעה הייתה ראייה נכונה של המציאות: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש" "הטרם תדע כי אבדה מצרים" "שלח את האנשים"….
חשוב ביותר להתייעץ עם מומחים וחשובים אבל מומלץ להטות אוזן גם לאנשים "קטנים", יש להם לא מעט תובנות נכונות ואמיתיות…
תשאלו את פרעה…
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת וארא-שלום לכולם,
כדי לשכנע חבר, שכן או בן משפחה לבצע פעולה/בחירה מסוימת, יש הגיון בהסבר מדוע כדאי וחשוב לבצע אותה.
כך, נצליח לגרום לו להתחבר לרעיון/משימה ולבחור/לבצע את מה
שאנו מציעים/מבקשים.
אבל….לפעמים, כל השכנועים לא מצליחים….
כך היה בין הקב"ה למשה.
הקב"ה ניסה לשכנע את משה להוציא את בני ישראל ממצרים ומנמק את הסיבות לכך ומשה…ממש מתחמק.
מה שגרם למשה לצאת לשליחות היה פשוט הציווי:
"וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום להוציא את בני ישראל ממצרים",
כלומר: ככה צריך לעשות וזהו, בלי יותר מדי הסברים ושכנועים….
מפליא ופשוט אבל…עובד.
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת שמות-שלום לכולם,
זה לא סוד שיש מקומות (עבודה, חברים ועוד…) בהם מערכת היחסים לא כל כך טובה בלשון המעטה…
כנראה מקנאה, שמהר מאוד הופכת לשנאה…
זה מתחיל בריכולים קטנים מאחרי הגב, בכל מיני פעולות קטנות מרגיזות, ובסופו של דבר מגיע למאבק פומבי שרק מעכיר עוד יותר את האוירה…..
כך גם עשה פרעה…..
התחיל בדברי שכנוע שקטים בגנותם של ישראל, התחיל להציק במשימות סתמיות, ציווי למילדות להרוג בשקט את התינוקות ולבסוף-
"כל הבן הילוד- להשליך ליאור".
איך מתמודדים? נלמד מהמילדות העבריות:
1. להאמין שיש א-לקים בשמים שמנווט את הכל- "ותיראן המילדות את הא-לקים".
2. לא להחזיר "מלחמה" ולדרדר עוד יותר- "ולא עשו כאשר דיבר מלך מצרים".
3. להמשיך לעשות רק טוב, עם כל הקושי – "ותחיין את הילדים"….
זה ממש השתלם למילדות ובהמשך- לכל עם ישראל…
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת ויחי-שלום לכולם,
לפעמים אנו חשים שהדברים שמספרים לנו, מעט רחוקים מהאמת…זה יכול לנבוע כתוצאה ממצוקה של הדובר או קושי אחר.
ההרגשה שלנו כלפי הדובר לא טובה והנטיה הטבעית היא פשוט לנזוף בו ולהעמיד אותו במקום…..
הדבר האחרון שנעשה הוא להצדיק אותו ולהבין את מצוקתו…
כך הרגיש יוסף כאשר האחים סיפרו לו, שיעקב אביהם ציוה לפני מותו לסלוח להם על מכירתו…
לפי רוב הדעות לא היה בכך אמת….
מה עושה יוסף? מרגיע את אחיו בשלושה שלבים:
1. "ויבך יוסף"- מבין את מצוקתם והקושי בו הם נתונים (זה ממש הבסיס..)
2. "אל תיראו"- מרגיע אותם בכך, שכל מה שקורה זה מאת ה' ולא צריך לחשוש מבני אדם…
3. אתם חשבתם לרעה, א-לקים חשבה לטובה- אין בכלל על מה לסלוח, כי מכל המכירה יצא רק דברים טובים….
1.הבנה 2.הרגעה 3. עידוד!!
אפשר אולי לנסות את דרכו של יוסף, כדי לשמור על מערכת יחסים עם הסובבים אותנו.
חזק חזק ונתחזק!!
שבת שלום 🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת ויגש-שלום לכולם,
קורה לא מעט שאנו מרגישים שנעשה לנו עוול…זה יכול לגרום לכעס, תסכול ובהמשך- גם לסוג של "ברוגז", לא מצליחים לדבר עם אותו אדם שגרם לנו את העוול. זה עלול להימשך ימים, שבועות ואולי אפילו שנים.
קשה לשבור את הקרח…
כך היה אצל אחי יוסף בתחילת הדרך, כאשר יוסף מציג להם את חלומותיו: "ולא יכלו דברו לשלום"…
גם כעת, כשנמצא הגביע אצל בנימין, ברור לאחים שהוא לא אשם ונעשה להם עוול….
יהודה אוזר אומץ, שובר את הקרח וניגש לדבר עם יוסף. אם נשמור את הכעס והתסכול בבטן- זה לא יעזור ואולי אף יחמיר את המצב.
עדיף לפתוח את הדברים, לשוחח וללבן את הדברים כדי לעשות שלום בין אנשים ובוודאי במשפחה.
לכן, כאשר יוסף שומע את הדברים של יהודה, שמדבר ומשוחח ולא שומר בבטן, הוא מגיב: " ולא יכול יוסף להתאפק" ומתוודע אל אחיו.
זה מאוד קשה אבל בוודאי עדיף מכל אלטרנטיבה אחרת.
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

נר שמיני של חנוכה-שלום לכולם,
המצווה הבסיסית בחנוכה היא: "נר איש וביתו".
נר- להשתדל להאיר את הדרך לאחר ולרצות בטובתו.
איש- להיות בן אדם ולהוות דוגמא אישית (אי"ש, ראשי תיבות: א-דם י-רא ש-מים)
וביתו- לא לשכוח להשקיע בבית, כי הבית הוא העוגן והבסיס של כל אחד.
זאת תורת החינוך על רגל אחת….שנזכה….
זאת חנוכה שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת מקץ נר שישי של חנוכה-שלום לכולם,
לפני פגישות חשובות צריכים כמובן להתכונן כראוי.
הנטיה ה"רגילה" היא למצא חן בעיני אותו אדם חשוב שאנו צריכים לפגוש. זה יכול להגיע למצב בו אנו מנסים לרצות את בן שיחנו ומשנים לגמרי את ההתנהלות הרגילה והאמיתית שלנו.
כך גם עשו המתייונים, שרצו כל כך למצא חן בעיני היוונים, עד ששינו לחלוטין את הבסיס הרגיל של אורח חייהם.
יוסף מלמד אותנו אחרת…
כאשר הוא נקרא לפרעה נאמר: " ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלותיו, ויבא אל פרעה".
כדי לצאת מן הכלא שנמצא בבור, היה חייב עזרה, שיוציאו אותו ולכן נאמר: "ויריצוהו מן הבור", כלומר אחרים עשו זאת עבורו, אבל בשלבי ההכנה העצמית של יוסף לקראת המפגש החשוב עם פרעה נכתב: "ויגלח ויחלף שמלותיו" ובעיקר- ויבא אל פרעה, יוסף בא עם עצמו ועם התכונות הרגילות שלו ולא ניסה לשנות את עצמו כדי למצא חן אפילו בעיני אדם חשוב כפרעה אלא האמין בפשטות ובאישיות האמיתית שלו, ללא תחפושות.
זה ממש הצליח לו….
שבת שלום וחנוכה שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

נר רביעי של חנוכה-שלום לכולם,
יש הצלחות כאלה שאנו יודעים לזקוף לזכות כישורים שיש בנו…ויש הצלחות שאנו מודים בוודאות שזה ממש נס….
על נס הנצחונות הצבאיים מול היוונים אפשר היה אולי לומר שהיה לחשמונאים ידע ותחכום בניהול קרבות.
לעומת זאת, נס פך השמן הוא ייחודי וברור לכולם שהיה שם נס ולא הצלחה אישית.
בכל זאת, בנוסח "על הנסים", בתפילות ובברכת המזון, תקנו לנו חז"ל להתייחס ולהודות דווקא לנס הנצחון בקרבות כדי שנדע שגם ההצלחות ה"רגילות" שלנו הם לגמרי נס…
חנוכה שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

נר שלישי של חנוכה-שלום לכולם,
ההנחיה ה"רגילה" בעניני חינוך היא: הקפדה על מסגרת מצד אחד אך גם לקרב ולהקרין אהבה מצד שני, ובלשון חז"ל: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".
את החנוכיה מדליקים משמאל לימין, הנטיה היא לכיוון ימין, אין צורך להקפיד כל כך על מסגרת..כי כולם אהובים ורצויים שהרי כל הפתילות והשמנים כשרים להדלקה.
לכן מסתבר..מצוות חנוכה חביבה היא עד מאוד…
חנוכה שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

נר ראשון של חנוכה-שלום לכולם,
בדרך כלל דברים גדולים מרשימים יותר….דירה גדולה, הפקה ענקית של ארוע, מתנות גדולות….
חג חנוכה מאפשר לנו להתבונן דווקא בדברים הקטנים: פך שמן קטן, שינוי קטנטן כל יום בהוספת נר אחד, קרב קטן אחד של החשמונאים שקרב את הישועה הגדולה.
לפעמים, דווקא החלטה קטנה ועקבית, צעד קטנטן קדימה, הם אלו שמתבררים כמשמעותיים ומוצלחים יותר מאשר משהו אחד גדול…
חנוכה שמח🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת וישב-שלום לכולם,
זה לא כל כך נעים לשמוע ביקורת על מעשים שעשינו או שלא עשינו…
כשהביקורת אינה מוצדקת וברור לנו שאנו צודקים- זה עוד איך שהוא עובר לנו…
הקושי הגדול הוא, כאשר אנו בתוכנו יודעים ש….הביקורת נכונה ואמיתית…..
התגובה ה"טבעית" היא פשוט להתכחש ומאוחר יותר אף לכעוס על זה שהעביר לנו/עלינו את הביקורת….
כך באמת נהגו אחי יוסף, כאשר שמעו את הדברים הלא כל כך נעימים ממנו…
"ויקנאו בו אחיו….וישנאו אותו…ולא יכלו לדברו לשלום"….
ליעקב אבינו היתה הסתכלות שונה ומפתיעה:
" ואביו- שמר את הדבר".
ההסבר הפשוט הוא כדברי רש"י : "היה ממתין ומצפה מתי יבא".
אבל אפשר אולי לפרש את הפועל: "שמר" מלשון שמרים, שמתפיחים את עיסת הבצק, רוצה לומר: קח את דברי הביקורת, נוקבים ככל שיהיו, ובאמצעותם-תוכל לצמוח ולמנף את עצמך, כדי להצליח יותר כמו…ששמרים מנפחים ומרחיבים את העיסה….
זה קשה וכואב אבל….יעקב אבינו התברר כצודק בסופו של דבר….
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת וישלח-שלום לכולם,
יש רצון טבעי אצל כל אחד לעשות טוב לאחר. לפעמים הטוב שאנו עושים מוצלח ואמיתי ולפעמים נובע מתוך אינטרס של פרסום, כבוד או אפילו גמול חוזר על הטובה בהזדמנות אחרת.
לפעמים, אנו חושבים שעושים לאחר טוב אבל….יוצא שדווקא לא בדיוק היטבנו לו… אולי אפילו גרמנו לו נזק….
יעקב בתפילתו להקב"ה הזכיר את ההבטחה של הקב"ה:
" ואתה אמרת היטב איטיב עמך",
הלשון היטב איטיב כפולה ומיותרת לכאורה….
יעקב מלמד אותנו שהטובה שאנו עושים לזולתנו צריכה להיות: היטב איטיב, מתוך רצון א-מ-י-ת-י לעשות טוב ושגם י-ע-ש-ה טוב לאחר.
שנזכה תמיד להיות מהנותנים….
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת ויצא-שלום לכולם,
לעתים נתקלים בקשיים שונים: כלכליים, חברתיים, לימודיים, רפואיים, אמוניים ועוד…
הקושי לא נותן מנוח וגורם לתפקוד לקוי של כל הסובבים….
איך מתגברים….?
נלמד מיעקב אבינו…
יעקב נאלץ לעזוב את בית הוריו, נשאר ללא פרוטה בכיסו, פתאום שוקעת השמש והוכרח לישון על אבנים ועל הכל- נותר עם חוסר וודאות מוחלט בקשר לעתידו….
יעקב לוקח את האבן ששם מראשותיו ויוצק עליה שמן ומקים ממנה מצבה ( =מלשון יציבות).
האבן המחוספסת מסמלת את הקושי. אם יודעים ליצוק על האבן שמן, להחליק את החיספוס והקושי ולהבין שהאבן היא רק סולם באמצעותו נוכל להגיע ליעדים ולהצלחות, זה יאפשר לנו להתייחס אחרת לקשיים ולהפוך כל לוז (=הפסד, קושי, בלעז…) אפילו לבית א-ל…..כפי שיעקב החליף את שם המקום שנקרא לוז בעבר לשם: בית א-ל…
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת תולדות-שלום לכולם,
לא קל לבצע שינוי…
בשינוי מקום מגורים, עבודה או אפילו סתם שינוי ממחשבות ודעות שהיו לנו עד כה יש רתיעה: "מה יהיה במקום החדש, בשיטה החדשה או בהחלפת הדעה, כבר עדיף להישאר במקום הרגיל על מעלותיו וחסרונותיו…."
כך גם חשב יצחק..
אבימלך פנה אליו ואמר לו:
" לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאוד"
יש לך עוצמה ויכולות להתפתח יותר במקום אחר, אל תחשוש משינוי מהמקום הנוח.
אם תישאר אצלנו, אתה עלול כבר להשאר בעצימת עינים ולא לשים לב למה שקורה אתך ולא ליכולות שלך להתקדם ולהתפתח…
יצחק שמע בעצת אבימלך ואכן העתיק את מקומו וגילה כי "עתה הרחיב לנו ה'".
אחרי המעבר כבר קשה להבין איך יכולנו להסתדר במקום הקודם….
שווה לנסות….
שבת שלום וחודש טוב🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת חיי שרה-שלום לכולם,
מחלוקת יכולה ללבן דעות ומצבים בתנאי שכל צד מכבד את האחר.
כשמתעורר ויכוח על עקרונות ונראה שהוא מוביל לדרך ללא מוצא, זה עלול לגרור אי נעימות ואפילו רגשי איבה בין המתווכחים.
ויתור של צד אחד נראה כהפסד….הויכוח רק הולך ומתלהט, ללא מוצא.

אפשר ללמוד מאברהם…

בויכוח שלו מול בני חת בחיפוש אחר קבר לשרה, משתחווה אברהם מלא קומתו ולא רק שאינו רואה בכך פחיתות כבוד והפסד אלא "ו-י-ק-ם אברהם וישתחו לעם הארץ"…
מי שיודע לוותר זה לא השתחוואה אלא אפילו תקומה…..
אפשר להרויח מזה את מערת המכפלה למשל…..
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת וירא-שלום לכולם,
כאשר מתכוננים לארוע כזה או אחר, יחסית קל לגייס אנשים לעזרה. כל אחד משתתף על פי יכולתו וכישוריו, אולי גם מתוך תקווה שיזכה לפרסום ותודה על מעשיו….
הקושי מתחיל בסיום הארוע…כשצריך להחזיר הכל לקדמותו, לנקות ולשטוף…
זה כבר סיפור אחר…כולם ממהרים ומתנצלים ונעלמים אחד אחד….
"כי ידעתיו למען יצווה את בניו ובני ביתו א-ח-ר-י-ו"…
אברהם אבינו חשב גם על זה והשקיע בחינוך בנו ובני ביתו גם א-ח-ר-י הארועים…
זה החסד והחינוך האמיתי…
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת לך לך-שלום לכולם,
בימי הנעורים מתחילים לאגור ממון, "כדי שיהיה לנו מעט דמי הכיס, רישיון נהיגה ועוד….."
בשלב מאוחר יותר, כבר מתחילים לעבוד באופן מסודר יותר והשכר עולה וכן הלאה….
"צריך הרי להסתדר בחיים וטוב שיהיה לנו כסף ברשותנו"…כך אנו אומרים…
אברהם אבינו ולוט צברו ממון רב בשהותם במצרים.
אצל לוט נאמר:
" וגם ללוט….היה צאן ובקר ואוהלים", ומה הוא עשה עם הרכוש?
"ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו", זה לא הספיק לו ורצה עוד ועוד עד שהגיע לסדום….
ואילו אצל אברהם נאמר:
"ואברהם כבד מאוד, במקנה בכסף ובזהב"
היה לו רכוש, אבל הוא הרגיש כ-ב-ד-ו-ת באיסוף הממון….
העיקר אצלו היה לקרא בשם ה'.
שבת שלום 🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה

פרשת נח-שלום לכולם,
יש כאלה שצריכים שלמות, עד הפרט האחרון. בלי מאה אחוז- קשה להם…..
ויש אחרים, היכולים להסתפק ולהנות גם…. כשלא הכל מושלם….
מה עדיף….?
העורב נשלח מהתבה, "ויצא יצוא ושוב- עד יבושת המים מעל הארץ", עד שלא רואה את היבשה ללא טיפת מים- זה לא בסדר,
סבור העורב….
לעומתו, היונה, הסתפקה בעלה קטן של זית כדי לראות את הטוב ולגרום לנח להבין כי "קלו המים מעל הארץ"…..
גם עלה קטן ומר של זית, יכול להיות נקודת אחיזה לראות את הטוב הגדול שיש מסביבנו…..
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.

פרשת בראשית-שלום לכולם,
בסימנא טבא,
בדרך כלל, סדר בארון, בבית בחפצים הוא מבורך ורצוי.
למה אם כן, כאשר הפריד הקב"ה בין המים שמעל לרקיע למים שמתחת לרקיע לא נאמר כי טוב?? הרי כך כל מים נמצאים ב"מקומם" הראוי ויש סדר?!
המים העליונים מסמלים את האידיאל והשאיפות, המים מתחת לרקיע מסמלים את הפעולות , הדרכים והפרטים להגיע למימוש האידיאלים.
יש כאלה ש"נתקעים" באידיאלים ולא מתעניינים בפרטים אם זה בכלל אפשרי ורצוי, ויש כאלה שמרוב עיסוק בפרטים, כבר לא זוכרים את האידיאל והמטרה המרכזית.
כאשר מפריד בין האידיאל לפרטי הביצוע קשה להכריז על כך "כי טוב"….
אפשר לומר גם שהמים העליונים מסמלים מצוות שבין אדם למקום והמים שמתחת לרקיע את המצוות שבין אדם לחברו.
לא רצוי ולא טוב להפריד בין שתי קבוצות המצוות, חשוב לשלב את שתיהן בעבודת השם שלנו.
שבת שלום🙌
לע"נ הורי היקרים ע"ה.